שכר הלימוד בתלמודי התורה נע בין 500-1,000 ₪
לחודש!

חלק גדול מהתשלום מממן את מה שהמדינה נותנת כשירות
בסיס לילדי החינוך החרדי ברשתות הפוליטיות ובחינוך הרשמי.

לעומת החינוך החרדי ברשתות והחינוך הרשמי שמקבלים
מימון מלא מהמדינה והורה שמשלם שכר לימוד, רק מוסיף על מה שהמדינה נותנת.

למרות שבפועל במוסדות הציוניים תורניים במוכש"ר, מערכת השעות הפרונטלית מורכבת מתוספת של שעות לימוד (ולכאורה התלמיד מקבל יותר שעות לימוד) – סך 'השקעת משאבי חינוך' מצד המדינה בתלמיד בחינוך המוכש"ר נמוכה ביותר באופן אבסורדי ביחס לכל תלמיד אחר במדינה:

כל תקציב ההורים ומשרד החינוך ביחד לא מגיעים לתקציב שמשרד החינוך (לבדו) מעניק למוסדות רשמיים מקבילים.

נפרט:

שעות פרטניות ושעות תומכות הוראה – לא מתקבל במוכש"ר!

בתוכנית 'אופק חדש' – המורים מרוויחים כ-36% יותר.. – משרד החינוך לא מאפשר ולא מתקצב למוסדות המוכש"ר כניסה לרפורמת 'אופק חדש'.

שעות סיוע, שעות הכלה לילדים מתקשים, סיוע מקצועי ממתי"א לילדים מתקשים, הם נכס גדול מאוד לתלמידים – לא מתקבל במוכש"ר שלא ברשתות החרדיות.

תקציב למבנה, שיפוצים, תחזוקה ברמה נאותה – לא מתקבל במוכש"ר שלא ברשתות החרדיות.

שכר הלימוד של ההורים מוסיף עוד שעות לימוד, אולם במוסד רשמי כל שעת לימוד שמתוקצבת על ידי המשרד שווה בממוצע 7,500 ₪ ואילו בחינוך המוכש"ר רק כ- 4,000 ₪.

כלומר, על אף שההורים משלמים המון – אינם מגיעים לסך מרכיבי החינוך המתוקצבים בשאר המוסדות.

גם משלמים יותר, וגם מקבלים מהמדינה פחות…

• אם נלחם ונדרוש תקצוב שוויוני – לפחות כמו ברשתות החרדיות במוכש"ר, ומבלי לוותר על העקרונות החינוכיים כפי שהורונו רבותינו – נוכל לאפשר לילדינו לקבל חינוך מצויין בהתאם לאורח החיים בו אנו מאמינים, מבלי לוותר על עקרונות חשובים ובמחיר שווה לכל נפש שמאפשר להשקיע בחינוך הילדים מבלי לשלם מחיר משפחתי כבד.

למרות ש 60% מתקציב המוסד משולם מכספי ההורים, התקציב המושקע בכל ילד הוא נמוך מילד מקביל בחינוך הרשמי. במילים אחרות, אם היינו מקבלים מהמדינה 'רק' את התקציב שמושקע בכל ילד אחר, היינו יכולים לקבל מוסד הרבה יותר טוב בהרבה פחות כסף.

לא רק שההורים משלמים המון ומקבלים פחות, הדרישות שמשרד החינוך דורש, בקושי מאפשרות למוסד להתקיים.

באותו תקציב של ההורים והשתתפות הזעומה של המדינה, כל מוסד צריך למלא את תפקידי המנהלה של משרד החינוך: מערך תשלומים למורים, השתלמויות, מענה לילדים מתקשים וגם את תפקידי הרשות המקומית: לדאוג למערך תפעולי, נקיון, מזכירות, הנהלת חשבונות, בטיחות, תברואה, חשמל, מים, תחזוקה, שיפוצים ואם משהו בשרשרת הדרישות לא מבוצע לשביעות רצונו של מישהו בשרשרת הפיקוח, הסנקציות מוטלות, בדמות איומים, עצירת תקציב, שלילת רישיון וכו'.

צריך להדגיש! הטענות הם למשרד החינוך ולא לשליחינו
הנאמנים בתלמודי התורה ובבתי הספר! מנהל מוסד מוצא את עצמו בין הפטיש לסדן: מצד
אחד הוא מקבל תקציב זעום מהמדינה, ומצד שני יש סל דרישות קפדניות שהולכות
ומחמירות. הדרישות נוגעות לגובה השכר למורים, שהינו הרבה יותר מהסכום והשעות
המתוקצבות, לעמידה בתנאי תברואה ובטיחות – ללא תקצוב כלל. תקצוב חלקי ביותר על
מזכירה ומנקה. לעלויות תפעול גבוהות – הנהלת חשבונות, ביטוחים, תחזוקה שוטפת.

גם הזכאות מטעם 'חוק נהרי', המחייב את הרשות
המקומית להשתתף בהוצאות בסיסיות – לרוב החוק לא ממומש והתקציב לא מגיע..

הסיבה היא – מכיון שאנחנו שותקים. אף אחד לא נלחם עבורנו. בינתיים המדינה 'מרוויחה' וחוסכת עלינו!